טולטקים

“הנשימה, מילת האלוהים, אינם מלבלבים לשווא! הוא הפקיד אותה בידיך.” – חוכמה טולטקית

הדמות הבולטת ביותר במיתולוגיה הטולטקית היא קצאלקואטל, אלוהות אשר מופיעה גם בקרב תרבויות נאווה אינדיאניות עתיקות במדינות מרכז אמריקה, כולל בני המאיה, קיצ’א, פּיפּיל וזאפוטק. משמעות השם קצאלקואטל היא “הנחש המכונף”, המייצג את המיזוג בין האנושי לאלוהי, חיית האדמה הזוחלת ועוף השמיים. גם בית הספר המצרי השתמש לעיתים קרובות בנחש כדי לייצג היבטים של איכויות אלוהיות ואיכויות ארציות. בדיוק כשם שבית הספר המצרי תאר את המאבק הפנימי בין הטוב והרע באמצעות האגדה על הורוס וסֵת, כך גם בית הספר הטולטקי זיווג את קצאלקואטל עם יריב ראוי המכונה טזקאטליפוקה, מחרחר הריב והמלחמה, אשר קרא תיגר על קצאלקואטל, הנחשב למושיע האנושות.