"איש מכם לא הבחין בדבר החשוב ביותר שהצבעתי עליו בפניכם, כלומר, איש מכם לא הבחין שאינכם זוכרים את עצמכם ... זיכרו את עצמכם תמיד ובכל מקום."

ג.א. גורדייף

גורדייף


גורדייף ידוע לנו בעיקר כמורה רוחני וכאדם אשר גילה והביא את הדרך הרביעית אל העולם המודרני. בהיותו חסר פשרות ואנרגטי, חיפש ללא מנוחה אחר האמת, אחר העולם האמיתי המסתתר מאחורי המציאות הנראית. פעלתנותו הרבה והאופן המרשים בו ניהל את עולמו החיצוני לא באו על חשבון העולם הפנימי העשיר והוא השאיר אחריו כתבים רבים, לחנים, ריקודים, רעיונות ועוד. יכולות פנימיות וחיצוניות בלתי רגילות אלה הפכו אותו לאדם המתאים להעברת הידע ההולך ונעלם במזרח אל המערב המתעורר וחסר ההכוונה.


במסעותיו הרבים בהם החל מגיל צעיר מאוד חקר את העולם הרוחני וחיפש את הדרך המתאימה לאדם המודרני. ניתן גם להציג זאת כחיפוש אחר הדרך להתעוררות רוחנית שאינה קשורה בדת, אינה קשורה בחיקוי חיצוני ואינה מתמקדת בשכלתנות.


חיפושיו הביאו אותו למפגשים עם אנשים ובתי ספר במזרח אשר מהם שאב את מהות העבודה הרוחנית, המהות אשר מהווה את התשתית הרוחנית החל מהזמן העתיק. ניתן לקבל רושם כללי על אופי חיפושיו בספר אשר נכתב על ידו, ואשר גם הפך מאוחר יותר לסרט, בשם “פגישות עם אנשים מיוחדים.”


כשם שכל דרך וכל תורה מקבלת את הצבע והטעם של האדם אשר הביא אותה, כך קיבלה הדרך הרביעית על פי גורדייף את טעמו האישי והמיוחד. כאיש אשכולות בעל ידע רב והתנסויות רבות, כאדם צבעוני ומעניין בעל חוש הומור, כבעל אופי ישיר וסיבולת נמוכה לשקרים ואי בהירויות, זכינו לקבל את הדרך הרביעית בתקופתינו בצורה מאוד ישירה וחדה, ניתן לומר אף תמציתית. הדרך הרביעית בידיו של גורדייף מקלפת את האדם מכל השיקרי והצבוע, מכל האבק העודף אשר מכסה את האפשרויות להתפתחותם של מרכזים גבוהים. הדרך הרביעית, כאשר מוצגת במתכונת ספציפית זו, נקראת גם “דרך הדחיה (the way of denial).”


גורדייף הצביע על המכאניות של האדם. על כך שהוא אינו אחראי למעשיו ואף אינו בעל פסיכולוגיה אמיתית אלא רק אוסף תגובות לגירויים חיצוניים, מולדים ונרכשים. גורדייף לימד שעיקר העיקרים של כל שאיפה רוחנית חייבת להתחיל מנקודת המוצא של תודעה, ושלמעשה אדם אינו באמת קיים כל עוד אינו זוכר את עצמו. מבין דבריו הרבים ניתן להדגיש את אמירתו החשובה: ‘זכור את עצמך תמיד ובכל מקום.’


גורדייף אשר בהתאם לדרך הרביעית דאג לפתח את כל החלקים האינטלקטואליים של ארבעת המרכזים שלו, השאיר לנו מתווה אינטליגנטי ביותר של דרך לגדילה רוחנית. דרך אשר יכולה להשתלב עם מהותו של כל אדם, ועל ידי שילוב צביונו האישי להפוך לדרך אישית ומדוייקת. דרך האמורה להתאים בדיוק אל המקום החברתי והסביבתי בו נמצא האדם, ובדיוק לרמת ההוויה בה הוא נמצא בזמן ההתוודעות אליה.


לפי הגדרתו, במקום לבלות חודשים בסיגופי גוף, במקום לבלות בשבועות של סבל רגשי, במקום לטעות ולהיאבד באפילה ובפלפולים חסרי ערך, אפשר בעזרת ידע מדוייק וניצול התודעה להשיג את המיטב מכל האפשרויות הרוחניות, ואף במהירות גבוהה יותר. ממש כפי שידע מדוייק מאפשר לרקוח גלולה מחומרים שונים לצורך השפעה ייחודית ומוגדרת מראש.


על הידע הנרחב שלו ועל התנסויות שונות ניתן ללמוד בעקיפין גם מספרו “סיפורי בעל זבוב.” משמו של הספר, כמו גם מסיפורו כי את הדרך הרביעית קיבל האדם הערמומי מהשטן, כבר ניתן ללמוד על אופיו של האיש, על דרך חשיבתו המיוחדת וחסרת הפניות, על הצורך שלו לזעזע את הליכי החשיבה האוטומטיים, וכמובן גם על ההומור המיוחד שלו.


פעילותו של גורדייף כמורה התרכזה בחצי הראשון של המאה העשרים. בתקופה זו הוא נאלץ לפנות לקהל של אנשים אשר היו חסרי מידע כלשהו על קיום של דרך כגון הדרך הרביעית. למעשה אפשר לראות את גורדייף גם כאחד האנשים המשמעותיים בחשיפת המערב לדברים אשר עד לאותה תקופה היו ידועים רק במזרח.


את הידע הרב אשר צבר במסעותיו במצריים, הודו, ירושלים, מקומות שונים באסיה, מנזרים חבויים ומגעים עם הסופים החל להעביר לקבוצות שאירגן החל משנת 1912. שינויים במשטר הצארי והמהפיכה הבולשביקית גרמו לו לנדוד עם קבוצותיו ממקום למקום עד להגעתו לפריירה שבצרפת בשנת __. שם, סמוך לפאריס, הקים את ‘המכון להתפתחותו ההרמונית של האדם.’


בשנת 1924 עבר תאונת רכב כמעט קטלנית. בהתאוששו החל לכתוב את הסדרה ‘הכול מכול’, ש”בעל זבוב” הוא חלקה הראשון, “פגישות עם אנשים מיוחדים” השני, ו”החיים אמיתיים רק אז, כאשר הנני” החלק השלישי. גורדייף הוסיף ללמד בפאריס ובניו יורק בשנות ה1930-1940.


מבין תלמידיו הרבים ניתן לציין את איש הרוח פטר אוספנסקי, אשר בשלב מאוחר יותר נפרד מגורדייף והמשיך את הוראת הדרך הרביעית, כאשר הוא משלב בתוכה את מהותו שלו. מבין תלמידיו של אוספנסקי ניתן לציין את רודני קולין, אשר הקים אף הוא קבוצות והמשיך את מסורת הדרך הרביעית תוך שילוב ייחודו הוא במערך הדברים. כך המשיכה הדרך הרביעית ללוות ולהתאים את עצמה לאבולוציה הרוחנית, תוך שמירה קפדנית על עקרונותיה הבסיסיים.


גורדייף אשר מת בשנת 1949 ייזכר תמיד כאדם אמיץ ויוצא דופן, כאיש האחראי על הרבה מהניחוחות הרוחניים של תקופתנו, וכאיש אשר אפשר לחיי הרוח מהמזרח להמשיך ולגדול במערב. מי ייתן ורוחו תמשיך ללוות אותנו במסע הבלתי מתפשר אל ההארה.