When I met this system I very soon became convinced that it was connected with schools and in this way had passed through recorded and unrecorded history. During this time methods were invented and perfected.

Ouspensky, The Fourth Way

הדרך הרביעית


שקט… שלווה… ביטחון… תחושת אחדות… עירות…


אפשרי?


אנו חיים בעולם שאינו קל.


עולם של חומר, עולם של התמודדות אינסטנקטיבית אחר שרידה – מזון, ביטחון, לאום, כסף, מעמד.


עולם הסובב סביב האגו הנבדל.


חוליות בשרשרת המזון.


עולם שסופו מוגדר וידוע מראש.


רבים מהאנשים שקועים באופן מוחלט בעולם זה. ישנם אחרים המרגישים שחייב להיות עוד. “שמעבר לשכבה הדקה של המציאות המדומה קיימת מציאות אחרת אשר ממנה משהו, משום מה, הפריד אותנו.” * (פ.ד. אוספנסקי, החיפוש אחר המופלא)


אז מתחיל החיפוש.


והמחפשים נחלקים לארבעה קטגוריות כלליות:


ישנם אלה אשר מרכז הוויתם הוא גופני. אלה יחפשו דברים המניעים אותם דרך הגוף. זה יכול להיות כל כיוון שהוא, בין אם דברים הקשורים לחושים, או לעל-חושי, ובין אם תנועות, מאמצים גופניים, כאבים, עונג ועוד.


ישנם אחרים אשר מרכז הוויתם הוא שכלי. אלה יחפשו את הגירוי לאמת בעזרת השכל. קריאה מרובה, דיונים אינטלקטואליים, התעמקות ברעיונות, התפלפלויות, נסיונות להגדיר, התחושה שאפשר להשיג הכל בעזרת המחשבה.


קבוצה שלישית היא זו אשר מרכז הוויתם הוא רגשי. אלה יחפשו דרך חוויות רגשיות, סוגי קטרזיס, התעלות רגשית, נתינה, קבלה, חוויית האל, הקרבה עצמית, התעמקות במבנה הרגשי של נימי הנפש וכיוצא בזאת.


קיימת גם קבוצה רביעית של מחפשים. קבוצה זו, למרות שגם חבריה בעלי נטייה לאחת משלושת הקבוצות הקודמות, עדיין אינם רוצים או מסוגלים לקבל עליהם דרך שמוגדרת כפן אחד בלבד של הווייתם. אנשים אלה יכולים לנסות אחת מהדרכים, תוך נסיון הדחקה של צדדים שונים בתוכם, או שיכולים להגיע אל הדרך הרביעית.


הדרך הרביעית אינה בדיוק השילוב של שלושת הדרכים האחרות. היא לא תתן מענה מושלם לאדם גופני, לא לאדם רגשי ולא תתן מענה מושלם לאדם שכלי. למעשה, אדם השייך לאחת משלושת הקטגוריות הקודמות תמיד ירגיש שמשהו חסר בדרך הרביעית, שכן היא אינה מספקת את אחד הצדדים באופן מלא. לכן, היא יכולה להתאים רק לחתך מאוד מסויים של מחפשי הדרכים הרוחניות.


בדרך הרביעית חושבים, מרגישים, חשים. אבל מעבר לזאת לומדים לפתח את הכל בצורה מאוזנת. לומדים קנה מידה. לומדים לנקות, לזרוק את הלא הכרחי. לומדים איך לקחת את השלם ולהתמירו לדבר גבוה יותר.


הדרך הרביעית קיימת מהתקופות העתיקות ביותר ונשמרת בצורה מרוכזת כך שתוכל להופיע בכל תקופה בהיסטוריה האנושית בה זה מתאפשר, ולעטות עליה את צביון הזמן. כפי שגורדייף מסביר לאוספנסקי “לדרך הרביעית אין צורות קבועות”. *(החיפוש אחר המופלא, פרק שני עמ’ 58).


ניתן לזהות תמציות של הדרך הרביעית בדתות שונות וברעיונות איזוטריים רבים. היא עצמה מופיעה בתקופות שונות ואז נעלמת. בכל תקופה היא מתאימה את עצמה למהות וגם לאישיות של האנשים, ועדיין מבטאת את עקרונותיה המרכזיים. לדברי גורדייף: “הדרך הרביעית נבדלת מן הדרכים הישנות והחדשות בכך שאף פעם אין היא קבועה. אין לה צורות מוגדרות ואין שום מוסדות הקשורים בה. היא מופיעה ונעלמת על פי מספר חוקים מיוחדים משלה.” *(החיפוש אחר המופלא פרק 15 עמ’ 332)


בצורה זו פותחת הדרך הרביעית את שעריה בדיוק במקום בו נמצא האדם, ואין עליו להשתנות לפני שיוכל לפסוע בה. כך היא קלה יותר למתחיל, אך גם ערמומית בצורה ידועה מראש. שכן בסופו של דבר, קל יותר לשחק את התפקיד של הפאנאט הדתי, למשל, או את זה של השכלתן המתנשא, או לכבוש הרים ולהסתגף, מאשר להיות אתה עצמך, בפשטות, בדיוק כפי שהינך, ללא כל הדחקות והגנות.


הדרך הרביעית מגדירה את האדם הרגיל כאדם-מכונה. הגדרה זו באה לעזור במיון וסיווג נכון של המערכות הפנימיות שלנו וגם בכדי ליצור נקודת מבט שאינה אישית, כזו שתורמת לעבודה. האדם-מכונה הוא יצור הפועל על סמך גירוי ותגובה בלבד. הוא מזוהה עם כל הסובב אותו, דהיינו, נמצא במצב של שינה בו הוא מאבד את זהותו הייחודית וחווה את הרגשת קיומו דרך עיני אחרים, ובו בזמן גם אבוד בתוך עולם התופעות. ודבר חשוב לגבי הגדרה זו: אדם-מכונה יכול בעזרת מאמצים נכונים להפוך לאדם שלם, לאדם ער.


בכדי להיות יותר מהגוף מהשכל ומהרגש, הדרך הרביעית ממקדת את עיקר מהותה בנושא התודעה. התודעה, בעזרת הפעולה אשר נקראת בפי גורדייף זכירה עצמית, או הגדרת אוספנסקי של חלוקת תשומת לב, היא המצב בו אנו ערים, נוכחים, והיא אינה שייכת לתפקודים האנושיים המוכרים.


התודעה אינה שייכת לגוף, אינה שייכת למרכזים הנמוכים. לכן אינה שייכת לשכל, ואף אינה שייכת לרגש. התמקדות הדרך הרביעית בנושא של זכירה עצמית ונוכחות מאפשר להימנע מחפירה בלתי פוסקת בנבכי הנפש. הדרך כן דורשת איזון ותיקון הדברים המקולקלים באדם-מכונה, אך היא מאפשרת לארגן אותם ואז להשתחרר במהירות יחסית, ולהמשיך הלאה במסע הרוחני האמיתי.


חשוב להבין שתודעה אינה תשומת לב. ריכוז, התמקדות, אינם זכירה עצמית. תשומת הלב היא שלב התחלתי חשוב אך עדיין שייכת לעולם המוכר, לארבעת המרכזים הנמוכים. תודעה מתחילה מהרגע בו תשומת הלב נחלקת לשניים או יותר, דהיינו, תשומת לב הכוללת את המיקוד בדבר מסויים בו אנו מתבוננים, אך באותו הזמן נשמרת תחושת ה’אני’ ותחושת ה’כאן’ וה’עכשיו’, ואותו חלק מתשומת הלב ער תמיד לצד זה.


למעשה, שום הסבר אינו מספק. שכן הסבר יהיה תמיד ברמה שכלית או רגשית ומצב התודעה בו אנו באמת נוכחים הינו מעבר לכך. ההסברים הינם רק מצביעי כיוון, החוויה עצמה היא הדבר האמיתי, וכאשר נוכחים אין זה דומה לשום דבר אחר.


צד מרכזי נוסף של הדרך הרביעית הוא העבודה עם רגשות שליליים. לרגשות השליליים אין מרכז תפקוד אורגאני ואי לכך הם הדבר היחידי אותו ניתן לשנות במכאניקה של האדם-מכונה ללא תוצאת לוואי. מעבר לכך, ניתן להתמיר רגשות שליליים וכך לנצל את האנרגיה העצומה הטמונה בהם לשימוש של יצירה וחיזוק מצבי תודעה.


כל מצב שלילי – כעסים, רוגז, פחדים, חרדות, עצבות, דיכאונות, אי שביעות רצון, שיעמום, שיפוט, שנאה, חוסר סיפוק, הרס עצמי, אי קבלה, כל ביטויי הרגשות השליליים על כל שלל גווניהם וטעמיהם מקבלים בעזרת הדרך הרביעית תשומת לב רבה. בדרך הרביעית מטפלים ברובד זה של האדם-מכונה בצורה שונה מהפסיכולוגיה המקובלת. לא מבטאים לא מדחיקים, לא מחפשים את הסיבה בילדות וגם לא מאשימים גורם חיצוני. משתמשים בעזרת הבנה וזכירה עצמית באנרגיה זו ליצירת חלקים גבוהים ומיצוי האפשרויות הטמונות באדם.


הדרך הרביעית מלמדת להפריד את הטפל מהעיקר, מלמדת מה אמיתי ומה שקרי, וכך גם מאפשרת להשקיע את המאמצים במקומות הנכונים ולהפסיק לבזבז אנרגיה במקומות בהם הדבר איננו נדרש. כך שמלבד ההתמקדות המרכזית בתודעה ובעבודה עם רגשות שליליים היא מספקת מבנים וכלים המאפשרים לחזק את העיקר ולהחליש את המלכודות המכאניות.


הדרך הרביעית יכולה להיות הרוח מאחורי דברים רבים הקשורים בהתפתחות. כאשר היא פעילה יכולים מחפשי הדרך לקבל תוצאות בעלות ערך בלתי ניתן לתפישה בתמורה למאמציהם. לכן חשוב לשמר את חיותה. שימור זה כרוך בשני גורמים מרכזיים: הראשון, קנה המידה הנכון של פירמידת הרעיונות והעקרונות הכלולים בה. השני, התאמתה לאבולוציה של האדם ולאבולוציה שלה עצמה.


שימור שני עקרונות אלה, למרות שניתן להגדירן בצורה שכלית, אינו דבר הניתן להשגה בקלות. במיוחד אם זוכרים את הערתו של גורדייף על הדרך וש”אין לה צורות מוגדרות ואין שום מוסדות הקשורים בה”. הדרך הרביעית מצריכה למעשה להמציא את עצמה מחדש בכל פעם, בצורה רעננה וייחודית, ועם זאת בהתאם לעקרונות מוגדרים.


דבר זה מתאפשר רק כאשר המסגרת בה מתנהלת העבודה מאורגנת ומנוהלת על ידי אדם ער. זהו אחד מעקרונות היסוד לארגון נכון שהדרך הרביעית מציבה לעצמה. ללא אדם ער מהר מאוד מגיעים למצב בו נדמה שעובדים אבל זה הופך להונאה העצמית הרגילה בה אנו שרויים באופן כמעט קבוע.


על כן, בית ספר של הדרך הרביעית מחייב את הנהגתו של אדם ער, ומחייב שמירה על העקרונות המרכזיים בד בבד עם התאמתם וצביעתם באופן המאפשר את חיות העבודה.


כאשר המרכז המגנטי של המחפש מביא אותו לבית ספר, עליו לשקול אם רוח הדברים נשמרת, והדבר אומר להבין את המהות שמאחורי הצורה. עליו גם לחשוב, גם לחוש, ובעיקר להרגיש, אם המקום אליו הגיע עשוי לספק לו את שהוא מחפש, והאם נשמתה של הדרך הרביעית חיה במסגרת זו.