"Each Teacher reveals the truth in his own special way and then he disappears."

Attar

רוברט ארל ברטון

רוברט ארל ברטון הוא מייסדה ומורה הרוחני של ה- Fellowship of Friends. בצעירותו, חקר רוברט בצורה מקיפה את תורתה של הדרך הרביעית, כפי שהוצגה למערב על ידי גיאורג גורדייף ופטר אוספנסקי. הוא התמקד בצידו המעשי של לימוד זה, ובמהרה הבין כי זכירה עצמית עומדת בבסיסה של השיטה. ספרו ‘זכירה עצמית’, אשר פורסם ב- 1991 (יצא בעברית בהוצאת גל, 2002), הוא אוסף של תובנות אישיות על טבעה המעשי של עבודה רוחנית זו ועל יישומיה בחיי היומיום.


לא ניתן להבחין בין מהלך חייו של רוברט ברטון כמורה רוחני לבין אופן גדילתה והתפתחותה של ה- Fellowship of Friends. רוברט עבד בנחישות ליצירת סביבה של השראה התורמת להתעוררות באפולו, ובמקביל עמל כדי להרחיב את לימודו הרוחני לאנשים המעוניינים ברחבי העולם. באמצעות מאמציהם של רוברט ותלמידיו, ה- Fellowship פתחה ועודנה מחזיקה מרכזים בעשרות ערים בכל היבשות. ה- Fellowship נעשתה בינלאומית ונשארה כך עד היום.


לימודו הרוחני של רוברט מעולם לא סטה מהתמקדות במאמצים המעשיים שיש לבצע מידי רגע על מנת להתעורר מהשינה. בכל מפגשי ה- Fellowship הוא לימד את אותו המסר, ושאף להיות נגיש ברמה אישית לכל חבר ב- Fellowship . הוא חיפש ללא לאות מקורות השראה חדשים, בהציגו גישות רעננות יותר למאמציו הפנימיים של כל חבר, בעודו מספק תמיד הדרכה אוהבת ותמיכה.


רוברט הגיע להבנת טיבען האזוטרי של כל התורות הרוחניות בהיסטוריה. הוא הגיע למסקנה שכל המסורות הדתיות זהות, וכי בבסיסה של כל עבודה אזוטרית חשובה מצויים אותם הרעיונות – להימלט מדמיון ומהעצמי הנמוך, ולהתעורר ולזהות את העצמי הגבוה של האדם. עבודת

ה- Fellowship כיום מתמקדת ברעיונות רוחניים בסיסיים אלה המשותפים לכל המסורות האזוטריות.


עבודתו של מורנו הרוחני

עבודתו העיקרית של מורנו הרוחני היא ליצור ולהאריך נוכחות אלוהית בחייהם של חברי ה- Fellowship. הוא עושה זאת בדרכים רבות: העברת ידע מיוחד; הצעת תרגילים, משימות אישיות והזדמנויות חדשות לעבודה; ובעצם נוכחותו המאפשרת לנו להיות נוכחים גם כן. כל המאמצים האלה נובעים מתוך הנוכחות הנשגבת שבו, ותשוקתו למסור לנו מציאות זו.


איך הוא עובד ברגע? ברמה אחת, הוא יכול להשתמש בקישור בין מקור מעורר השראה לדבר מה בהישג יד על מנת להוציא את האדם ממצב של חוסר תשומת לב למצב של נוכחות עמוקה יותר. ברמה אחרת, הוא יכול להשתמש בכל השיטות וההנחיות על מנת לשמר את הנוכחות באדם לאחר שזו כבר הושגה.


לאחר תקופה של מאמצים כנים מגיעים החברים להבנה כי ההתעוררות איננה אימון בתרגיל בודד וגם לא התגברות על מכשול יחיד בלבד. זוהי דרך חיים. ההתעוררות הפכה להיות דרך החיים של מורנו, והוא מזמין אותנו להצטרף אליו בדרך חיים זו.


מורנו מספק הנחיות ישירות. הנחיות ישירות יכולות להיות גם באמצעות מילים וגם באמצעות תקשורת בלתי מילולית. ניתן לחשוב כי השימוש במילים הוא ישיר יותר, מובן יותר וקל יותר למעקב. אך עם זאת, כל צורות ההנחיה והלמידה דורשות מאמץ, וכל אדם צריך ללמוד כיצד ללמוד. הכוונה בללמוד כיצד ללמוד היא לזהות ולפעול בהתאם לצרכים הגלויים לעין, יחד עם הכרתם של הסימנים העדינים והבלתי מילוליים המובילים לנוכחות. עלינו להעריך את זמננו עם המורה, בין אם מדובר במספר ימים או רק בדקות בודדות, כדי שנוכל לאסוף מתוכו ככל יכולתנו ולעשות בו שימוש בהמשך. בנוסף לכך, עלינו לזהות הזדמנויות למאמצים מבלי לצפות שהמורה יבקש אותם מאיתנו.


ההתעוררות היא חוויה אישית, והמורה יכול ללמד כל חבר בצורה מעודנת וישירה שאיננה ניתנת לזיהוי על ידי אחרים. תגובה למתן סימן או בקשה פשוטים, יכולה לפתוח דלת לעולמות ולאפשרויות חדשים. הסיבה המניעה את המורה לעבוד עם תלמידיו ולמענם היא כי שלמרות היותו מתקדם יותר, הוא מבין כי אדם כן המנסה להתעורר הוא בעל פוטנציאל זהה לשלו, ובזמן מסוים ישיג אדם זה את מה שהוא עצמו כבר השיג.


לחברים ישנה ההזדמנות לוודא כי למורה ידע וניסיון רבים משלהם בכל הנוגע להתעוררות, וכי אפילו יש לו עניין רב יותר בהתפתחותם הרוחנית מכפי שיש להם. על רקע בסיס זה בלבד – הווידוא כי הידע שלנו בנוגע להתעוררות אינו רב כידע של מורנו הרוחני – מערכת יחסים נכונה יכולה להתפתח.


נדרשת כנות רבה על מנת להכיר בכך כי למרות שבאופן מקורי ניסחנו לעצמנו את המטרה להתעורר, תשוקתנו בלבד אינה מספקת. ועם זאת, אין רגע בו אנו קרובים יותר לאמת מאשר הרגע בו אנו זוכרים זאת.


פיתוחה של מערכת יחסים אישית עם המורה אינה תלויה בקרבה אליו. השפעתו חודרת לכל היבט ומימד של הארגון אותו הוא יצר. ברגע בו נתחבר לארגון זה בדרך כלשהי, נחווה את השפעתו האוהבת של המורה בצורה ישירה.