"הגעה לנוכחות חסרת מילים היא הנס הגדול ביותר ביקום; כל מסורת אזוטרית מציעה את הביטוי שלה לאמת מהותית זאת."

רוברט ברטון

שאלות נפוצות


המסר המרכזי שלכם הוא “היו נוכחים”. אבל הרי זה מה שכל השיטות הרוחניות אמרו ואומרות: “היו כאן עכשיו”, “חיו את הרגע”, “שכחו מהעבר והעתיד”. מה כל כך מיוחד בגישה שלכם?

השיטות המיושמות על מנת לפתח נוכחות נוצרו והגיעו לשלמות כבר לפני אלפי שנים, אך בעידן המודרני איבדו את המימד המעשי שלהן. ה- Fellowship מספקת את המימד המעשי הזה. עבודה מעשית מתחילה במקום בו השאיפות פוסקות, והיא מראה לנו היכן וכיצד עלינו לעשות מאמצים כנגד השינה ולעבר ההתעוררות בחיינו היומיומיים.


אין מה לומר דבר כנגד כל תיאור אחר של חוויית הנוכחות. “היו כאן עכשיו” או “חיו את הרגע” הן עצות טובות. השאלות האמיתיות הן האם אנו באמת נוכחים או לא, והאם אנו עושים את המאמצים הנכונים להיות נוכחים באופן קבוע.


אז כל הקבוצות האחרות טועות?

אין אנו טוענים דבר כנגד דרך או שיטה אחרות כלשהן. יחד עם זאת, על בית ספר רוחני אמיתי להתעוררות להיות דבר נדיר; על מנת לכונן יחס נכון לרעיון ההתעוררות עלינו להכיר בו כתופעה נדירה. רק בדרך זו נוכל להעריך את ההתעוררות כראוי ולעשות את המאמצים הנדרשים להשיגה. כך שבמקום לומר כי כל הקבוצות האחרות טועות, נאמר כי מתוך אוסף הקבוצות האדיר הקיים בזמננו, רק מעטות ביותר הן האמיתיות.


כמובן שהדרך הפשוטה ביותר לקבוע האם קבוצה או שיטה מסוימות נותנות לך דבר מה היא לבחון את התוצאות. האם יש תוצאות כלשהן? מהן? האם אני משיג את שאיפותיי? חברים רבים ניסו שיטות אחרות לפני פגישתם עם ה- Fellowship. זו לא תופעה נדירה.


אני שמח שאתם מדברים על בחינתן של תוצאות. אני רוצה להבין מה אני עושה.

זו הדרך היחידה לעבוד. עבודה מעשית להתעוררות אינה יכולה להתבסס על אמונה. הרעיונות מוצגים כך שנוכל לוודא אותם בעצמנו. בצורה זו העבודה מתבצעת מתוך מקום של הבנה וחוויה אישית, ולא על בסיסן של הבטחות מעורפלות. העבודה נעשית במהרה לשלנו, במובן האמיתי של המילה.


אתם מתארים דמיון כדבר שלילי. מה בנוגע לדמיון יצירתי? כל האמנים צריכים לדמיין על מנת ליצור. האם העבודה הזו מנוגדת ליצירה אמנותית?

כל אמן או בעל מלאכה יסכים שבעבודה יצירתית נדרשים ריכוז, משמעת ומסירות על מנת ליצור דבר מה יפה או מועיל. המאמץ לנוכחות רק מחזק ניסיונות יצירתיים אמיתיים להפקת דבר כלשהו בעל ערך או יופי רב. כשאנו מדברים על דמיון, אנו מתכוונים לשרשרת המחשבות חסרות הבינה אשר ממלאות ללא הפסק את מרחב עולמנו הפנימי. רק כשמתחילים לעשות מאמצים לנוכחות, אפשר לראות את המימדים האמיתיים שדמיון תופס בחיינו. הנוכחות היא האור החושף והמגרש את החשכה.


אתם מדברים על עשיית המאמצים הנכונים. האם אני אוכל לעשותם בעצמי או עם חבריי אם תאמרו לי מה הם?

הדמיון הוא אויב רציני הרבה יותר מכפי שרבים מאתנו מבינים. אין זו רק נטייתנו לחלום ולחבב את חלומותינו – אלא קיומו של חלק בתוכנו המתנגד בצורה פעילה למאמצינו להיות נוכחים לחיינו. אין זו שאלה של רכישת ידע נוסף. ישנם כתבים, הן עתיקים והן מתקופתנו, המציעים מידע מדויק על ההתעוררות. המרכיבים החסרים הם ההבנה כיצד להשתמש בידע בצורה מדויקת וכמו גם סביבה נכונה שבה יהיה ניתן ליישמו. אנו צריכים שיראו לנו מה לעשות, ואז שיזכירו לנו זאת פעמים רבות.


בעקבות ניסיון רב, רבים מאתנו יודעים כי אינם יכולים לעשות עבודה זו לבד. יש צורך לעבוד עם אנשים אחרים, ויש צורך בהנחייתו של אדם ער יותר. הניסיונות לעבוד לבד יכולים לעיתים להיות מועילים, מפני שמאמצים כנים יובילו אותנו למסקנה כי איננו יכולים לעבוד לבד. אפשר אף לומר כי עד שלא נרגיש עמוק בתוכנו את הצורך בעזרה ובהנחיה, ייתכן שזמננו לפגוש בבית ספר רוחני אמיתי להתעוררות עדיין לא הגיע.


מתי אדע כי הגיע הזמן להצטרף?

העובדה שאתה מביע עניין מעידה כי חלק בתוכך מכיר בחשיבותה של ההתעוררות.


כדאי גם להביא בחשבון כי לעיתים אנו מעכבים את עצמנו באמצעות החזרה על שאילת שאלה זו. מלכודת נפוצה שיש להיזהר ממנה היא ההסתפקות בעצם החיפוש. רבים מרגישים כי החיפוש אחר האמת הוא מספיק, ומבלים את כל חייהם במעבר מקבוצה אחת לשנייה, בעודם שוכחים כי כל הרעיון הוא למצוא. לאחר מכן נגלה כי גם המציאה היא רק ההתחלה, מפני שאחרי שמצאנו עלינו לעבוד, עבודה קשה בהרבה מזו שאי פעם דמיינו כי נידרש לעשות.


איך אוכל לדעת אם המורה הרוחני שלכם ער?

זה מתחיל מהיכולת שלנו להיות נוכחים ומתוך גדילתה של המודעות לשנתנו שלנו. בנוסף לכך, אפשר להתכונן לדעת. אפשר לפתח גישה ניטראלית ופתוחה אל המורה, ובכך להימנע מקיצוניות לשני הכוונים: חיובי ומקבל מדי, או שלילי וביקורתי מדי.


למעשה, שאלה זו מתעוררת בתוכנו בעיקר כשאנו מבחינים בשנתו של אדם אחר, או בחוסר יכולתנו להיחלץ משנתנו ללא עזרתו של אחר. העזרה לעצמנו או לאדם אחר להיות נוכח יותר, נושאת עמה אחריות גדולה. כל גישה שלילית כמו שפיטה, יהירות או ייאוש, יכולה רק ליצור מכשולים נוספים. הדינאמיקה, בכל אופן, משתנה לעיתים תכופות: ברגע אחד אנו עוזרים לחבר לצאת מדמיון או ממצב שלילי, וברגע אחר החבר עוזר לנו באותה צורה.


אם נאפשר לעצמנו ללמוד מאחרים נקבל הרבה יותר ממה שאי-פעם ציפינו. אין זה הכרחי לדעת אם הם ערים יותר מאתנו. הדבר החשוב הוא האם אנו נהיינו ערים קצת יותר כתוצאה מעבודה עם אדם אחר.


אתם מזכירים הרבה על “מאמץ”. לאיזה סוג של מאמץ אתם מתכוונים?

המאמצים הראשונים לנוכחות נראים קטנים מאוד מפני שאין לנו דבר כלשהו להשוות עמם. המעבר מהבנה תיאורטית למעשית הוא צעד הכרחי, המושג באמצעות עשיית מאמצים קבועים. הדבר החשוב הוא שהמאמצים יהפכו לאישיים: אינכם מנסים להיות נוכחים מפני ששמעתם שזה יכול להוביל לדבר טוב, אלא, מנסים להיות נוכחים מפני שהבנתם שאינכם נוכחים.


למעשה, יש רמות מדויקות ומעשיות מאוד של מאמצים, סוג של מאמצים המורים לכם ברגע נתון האם אתם עושים אותם או לא. הסיבה לכך שרעיון ה”מאמץ” מוצג בשלב זה בצורה כללית היא שיש להכיר כמות מסוימת של ידע לפני הצגת השיטות המעשיות. כאשר מצטרפים, בכל אופן, ניתנים לנו הסברים אלו ובמהרה אנו מגיעים לנקודה בה אנו יכולים ליישם את השיטות המעשיות של ה- Fellowship לנוכחות בדיוק כפי שכל חבר אחר מיישם אותן.


כל זה נשמע לי קשה מדי. אני פשוט לא חושב שאני יכול לעשות את זה.

זה אכן קשה. אל תאמין לאף אחד שיאמר לך אחרת. אך עם זאת, ככל שנבין את היקפה והשלכותיה של השינה שלנו כך נחשוב פחות במונחים אלה. אדם טובע שמושלך אליו גלגל הצלה לא מחשיב את המאמץ להתלות עליו כקשה מידי.


אני רוצה להצטרף ל- Fellowship, אך אינני גר בסמוך למרכז, ופחות, לעת עתה, אינני רואה כל אפשרות למעבר.

מקום מגוריך בפני עצמו אינו מהווה מכשול. כאשר מצטרפים, ללא קשר למיקום, מתחברים לכלל הארגון הרוחני ולא למרכז אחד בלבד. זה בהחלט מועיל, כאשר זה מתאפשר, לבקר במרכז או באפולו ולהיות במחיצת חברים נוספים לעיתים תכופות ככל שאפשר. אם נעבוד בכנות, מאמצינו יישאו פירות. בנוסף לכך, נסיבות כן משתנות, גם כשאנו חושבים שאין לכך שום אפשרות. הדבר החשוב הוא לרצות בחיבור ולעבוד כמיטב יכולתנו. אף מאמץ אמיתי אינו מתבזבז.


יש גם לכם שאלה ? כתבו לנו.